<h1>רבינו ירוחם נכ"ח ח"א</h1>
<h2>דף יב:</h2>
ביקור חולים אין לו שיעור קטן אצל גדול ואפילו כמה פעמים ביום וכל שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים ולא יבקרנו לא בשלשה שעות מן היום משום הסח דעתו של חולה שבאותן שעות עומד יותר בריוח ולא בשלשה שעות אחרונות מן היום מזה הטעם שעומד יותר בקושי חוליו ויסיח דעתו. ולא ישב על גבי מטה ולא על גבי כסא וספסל אלא מתעטף ויושב על גבי קרקע מפני שהשכינה למעלה ממטתו של חולה פשוט בנדרים ושב'. ועוד פשוט דאין אומרין לחולה שב דמשמע שב בחלייך. פירוש הא דאמרי' לא ישב על גבי מטה וכו' שלא ישב יותר גבוה מן החולה אבל אם החולה במטה גבוהה מותר. ועוד פשוט בשבת שיכלול בתפלתו מן החולה עם חולי ישראל ואף על גב דאמרינן לא יבקש אדם צרכיו בלשון ארמי מותר הוא בחולה דשכינה עמו.
<h2>דף לב.</h2>
הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ואין קושרין לחייו ואין פוקקין את נקביו ואין מניחין כלי מתכת וכלי מיקר על טיבורו עד שימו' ואין סכין ואין מדיחין אותו ואין מטילין אותו על החול ולא ע"ג מלח עד שעה שימות ואין מעצימין עיניו והנוגע בו עד שימות הרי זה שופך דמי' למה זה דומה לנר המטפטף דכיון דנגע בו נכבה ואין קורעין ולא חולצין ואין מספידין עליו ואין מכניסין עמו ארון בבית עד שימות כל זה פשוט באבל רבתי ובשבת. אשה א' שאמרו לה שהניחו את בעלה גוסס והיתה רחוק' ממנו בענין שלא תוכל לשמוע אם מת אם לא כל כך מהרה שהיה רחוק ד' ימים במהלך הורה רבינו מאיר שתתאבל דרוב גוססין למיתה כדאית' דכל זמן שאינו לפנינו והניחוהו גוסס תלינן שכב' מת ותתאבל ובנדון זה רוב גוססי' אינם חיים ג' או ד' ימים ומאחר שכבר בא המבשר מהלך ד' ימים יש להתאבל ע"כ. נוטה למית' אומרין לו התודה שהרבה התודו ולא מתו והרבה נתודו ומתו והרבה הולכין על רגליהם בשוק ומתודין ובזכות שתתודה תחיה ואם יכול להתודות בפיו יתודה ואם לאו יתודה בלבו ואחד המתודה בפיו ואחד המתודה בלבו ובלבד שתהיה דעתו מיושבת עליו. וכל אלו הדברים אין אומרים לו בפני נשים ולא בפני עמי הארץ ולא בפני קרובים ולא בפני קטנים שמא יבכו וישברו לבו כל זה במסכת שמחות. ועוד בספרי כל המתים טעוני' וידוי' שנא' ואשמה הנפש ההיא והתודה וגומר. אמרו חז"ל שעכן בא לחיי העולם הבא על שהתודה. ואם אינו יודע להתודות אומרי' לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי שעשיתי בשוגג או במזיד. סדר וידוי כתב הרמב"ן סדר וידוי של ש"מ כך קבלנו מחסידים ואנשי מעשה וזה נוסחו. ראוי לכל שכיב מרע שיעשה צואה ויבקש מחילה לכל מי שחטא ויבקש מרבים שיעזרוהו בתפלה ויעשה תשובה שלימה ויטול ידיו ויברך ענ"י ויתעטף בציצי' ויאמר יי' אלדים אמת ותורתו אמת ומשה נביאו אמת וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ויקרא אשרי יושבי ביתיך עד סוף המזמור ומזמור תפלה לדוד הטה יי' אזנך ענני ומזמור למנצח מזמור לדוד בקראי ענני ומזמור אשא עיני וגומר ויאמר אח"כ וידוי של ש"מ בכוונה גדולה וכן קבלנוהו מחסידים ואנשי מעשה. וזה נסח הוידוי מודה אני לפניך יי' אלדי ואלדי אבותי אלדי אברהם יצחק ויעקב אלהי האלדים ואדוני האדונים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד עושה שמים וארץ עוש' חסד ומשפט בארץ היה והוה ויהיה שרפואתי בידיך ומיתתי בידיך יהי רצון מלפני' שתרפאני רפואה שלימה כי אתה אל רופא רחמן ואם אמות תהא מיתתי כפרה על כל עונותי וחטאתי ופשעי שעויתי ושחטאתי ושפשעתי לפניך ותן חלקי בתורתך ובגן עדן וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים ואני מודה ומאמין כי אתה הנמצא מציאות גמורה ואתה אחד ולא ככל האחדים וראש לכל הנמצאי' ואינך גוף ולא כח בגוף ולא ישיגוך משיגי הגוף ומקריו ואין בך דבר מתארי הגופים ואתה קדמון לכל הנמצאים ואתה ראוי להעבד ולגדל ולהרים ואתה הנותן נבואה בפי כל הנביאים ונבואת משה עבדך נביאך למעלה מכל הנביאים ואתה נתת לנו על ידו מן השמים תורה שלימה ומשיבת נפש והיא זאת התורה הקדושה המצויה בינינו והגיעה אליו מפי הגבורה ולא תהיה זאת התורה נחלפת ולא נצוחה ואתה יודע מעשה בני אדם ולא תתרשל בהם ודרכך לגמול טוב לצדיקי' ולהעניש לרשעים ותבא משיחנו האהוב ותחיה מתינו. ואם השעה דחוקה עליו יזקו' אצבעותיו מעלה ויאמר רבונו של עולם ר"מ שיהא שלום מנוחתי ויכוין בשם יתעלה ובמעמד הר סיני הגדול והנור' ויאמר אל מלך וגו'.
<h2>דף מג:</h2>
מת בשבת אין מטלטלין אותו אלא אם כן נותנין עליו ככר או תינוק ומטלטלו כי זה התירו דוקא במת, ואם אין ככר או תינוק אסור לטלטלו אפילו כלאחר יד כלומר בטלטול מן הצד דשמיה טלטול ואסור. והטלטול מן הצד הוא כגון הופכו מלמעלה למטה ואינו נוגע בו כי אם במטה עד שמניחו לצל כי היה עומד בחמה, אבל אם היה צריך למקומו או לדבר שהמת עליו מותר לטלטלו מן הצד דטלטול מן הצד שמיה טלטול דוקא לצורך דבר האסור אבל לצורך דבר המותר אפילו שמטלטל דבר האסור עמו מותר. ואם נפלה דליקה ורוצה להציל המת מותר לטלטלו מן הצד כמו שכתבתי שאם לא תתיר לו להצילו כך יבא לכבות הדליקה ויעבור איסור תורה פשוט בשבת וי"מ כי להצילו מן הדליקה מותר אפילו טלטול גמור כלומר אפילו שלא יטלטל אותו מן הצד וכן כתב הרב רבינו אשר ולא אסרו להוציאו אלא לרשות הרבי' דאף על גב דאין בה אלא איסורא דרבנן דמלאכה שאינה צריכה לגופה הוא נראה כמחלל שבת אבל לכרמלית שכל העולם שאסור מדרבנן מותר להוציאו כדפשוט בשבת ויש מפרשים דדוקא מחמה לצל משום דאיפשר אבל לכרמלית לא דיותר טוב הוא בלא ככר ותינוק שלא להרבות בהוצאה.
<h2>דף קלט:</h2>
קוברי מת ביום טוב שני והוליכו אותו חוץ לתחום י"מ שאינם יכולין לחזור בו ביום למקומם אבל הרמב"ן כתב בתשובה שחוזרים למקומם בו ביום כדאמרינן שאתה מכשילן לעתיד לבא וכ"ש דכחול שויוה רבנן לגבי מת. ועוד כתב בתשוב' שכלי הקבור' שהוליכו עמה' חוץ לתחום שמותרין כמו כן להחזיר אותן למקומם מאחר שמלאכתן להתר ושמא יצטרך להם למת אחר בו ביום וכן נמי שמא יגנבו ואפילו היה בית סמוך לחומה המשתמר להם מותר להחזירן בבית שירצו דגבי דבר שמלאכתו להתר כל מחמה לצל שרי ולא אמרינן אי אפשר להצילן מן החמ' בטלטול מועט לא יטלטלם יותר אלא כיון שהוא נוטלן משם כדי להניחן בצל מטלטלן ומניחן באי זה מקום שיזדמן לו לדעתו ולרצונו הכא נמי מחזירן לאי זה מקום שירצה ע"כ.
<h2>דף קנא.</h2>
עושין כל צרכי המת בשבת סכין ומדיחין אותו בלבד שלא יזיז בו אבר ושומטין הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שיצטנן ומביאין כלי מיקר וכלי זכוכי' ומניחי' לו על כרסו כדי שלא (תפתח) [תתפח] ופוקקי' נקביו כדי שלא יכנס בהן רוח וקושרי' לו הלחי כדי שלא יעלה ויסתום פיו דאסור אלא כדי שיעמוד כך ולא יפתח פיו יותר ממה שהוא עתה פשוט בשבת. הרוצה שיתעצמו עיניו של מת נופח לו יין בחוטמו ונותן לו שמן בי' ריסי עיניו ואוחז בשני גודליו והן מתאמצות מאליהן פשוט בשב'.
